הרבה בעלי חברות פרטיות אומרים לי אותו דבר: "דירקטוריון? זה לחברות ציבוריות, לא בשבילי". ואז, שנה-שנתיים אחר כך, הם מגלים שקיבלו לבד כמה החלטות גדולות שהיו יוצאות אחרת אם היה מי לחשוב איתם.
דירקטוריון פעיל הוא לא בירוקרטיה - הוא מנגנון שמונע טעויות יקרות ומחדד את הכיוון. השאלה היא מתי.
הסימן הראשון: ההחלטות גדלו על המייסדים
בהתחלה המייסדים מנהלים הכול לבד, וזה עובד. אבל מגיע שלב שבו ההחלטות - השקעה גדולה, כניסה לשוק, שינוי מבנה - כבדות מדי כדי לקבל אותן בלי מבט חיצוני מנוסה.
הסימן השני: נכנסים משקיעים או שותפים
ברגע שיש כסף חיצוני בחברה, יש גם צורך בממשל מסודר. דירקטוריון נותן למשקיעים ביטחון, ולמייסדים - מסגרת מסודרת לקבלת החלטות.
הסימן השלישי: לפני מהלך משמעותי
גיוס גדול, כניסה לשוק חדש, מכירה, מיזוג - אלה הרגעים שבהם דירקטור מנוסה שווה זהב. הוא כבר ראה מהלכים כאלה, ויודע איפה הבורות. כתבתי על מה לחפש בדירקטור כזה כאן: מה צריך לחפש בדירקטור לחברה בצמיחה.
איך מתחילים נכון
לא צריך לבנות מנגנון כבד. מתחילים קטן: דירקטור אחד או שניים עם ניסיון אמיתי, ישיבות מסודרות בקצב הגיוני, וסדר יום ברור. המטרה היא ערך, לא טפסים.
מה חשוב לזכור
הטעות היא לחכות ל"רגע שבו נהיה גדולים מספיק". דווקא בשלב הצמיחה, כשההחלטות הכי גורליות, דירקטוריון פעיל תורם הכי הרבה. וכמו שכתבתי, דירקטור שהיה מנכ״ל מביא לזה ערך אחר לגמרי.
חושבים על הקמת דירקטוריון או על צירוף דירקטור מנוסה? הכול בעמוד הדירקטור, ואפשר פשוט לכתוב לי.
ירון