מבחוץ, כל הדירקטורים נראים אותו דבר: יושבים בישיבה, מקשיבים, מצביעים. אבל בשטח, ההבדל בין דירקטור פעיל לדירקטור שרק "ממלא מקום" הוא עצום - וחברות מרגישות אותו בדיוק ברגעים החשובים.
בואו נעשה סדר במושגים, כי הם מתבלבלים.
"חיצוני" זו הגדרה, "פעיל" זו גישה
דירקטור חיצוני הוא מונח שמתאר את המעמד - מישהו שאינו חלק מההנהלה או מבעלי השליטה, שמביא אובייקטיביות. זו הגדרה פורמלית, וזה חשוב. אבל היא לא אומרת כלום על כמה הוא מעורב בפועל.
דירקטור פעיל: מעבר לישיבה
דירקטור פעיל לא מחכה לישיבה הרבעונית. הוא זמין בצמתים, מגיע מוכן, מכיר את החברה לעומק, ותורם מניסיונו גם בין הישיבות. כשמתקבלת החלטה גדולה - הוא שם, לא רק ביומן.
דירקטור "פורמלי": נוכחות בלי תרומה
בצד השני יש דירקטור שמגיע, מהנהן, חותם - ותו לא. מבחינת ממשל תאגידי הכול תקין. מבחינת ערך לחברה - כמעט אפס. חברות רבות מגלות מאוחר מדי שיש להן שולחן מלא בשמות מכובדים ואף אחד שבאמת מעורב.
מה שחברה בצמיחה באמת צריכה
דירקטור שהוא גם חיצוני (לאובייקטיביות) וגם פעיל (למעורבות) - וגם, אם אפשר, בעל ניסיון כמנכ״ל שמבין את הדילמות מבפנים. השילוב הזה הוא מה שהופך דירקטוריון מחובה רגולטורית לנכס אסטרטגי.
שורה תחתונה
אל תמדדו דירקטור לפי המעמד הפורמלי בלבד. תשאלו: כמה הוא באמת יהיה מעורב, זמין ותורם. על ההבדל הזה - וכל מה שקשור לבחירת דירקטור נכון - כתבתי גם במה צריך לחפש בדירקטור לחברה בצמיחה.
אני מכהן כדירקטור פעיל ומעורב, מתוך ניסיון ניהולי אמיתי. הכול בעמוד הדירקטור, ואם זה רלוונטי לחברה שלכם - בואו נדבר.
ירון